אריה עצמוני - גיבור ישראל

ב-4 בינואר 1949, במהלך מלחמת השחרור, תקפו חיילים גדוד 12 של גולני, שבו שירת עצמוני עצמוני כרס"פ, את משלט בית-הקברות ליד רפיח, על גבול מצרים. המשלט נכבש בהצלחה, אך למחרת, השכם בבוקר, החלה תנועת כוחות מצרים כבדה לעבר המוצב, תוך הפגזה מאסיבית. חיילי גולני היו מצוידים בתותחים כנגד טנקים, אך את קו התצפית של התותחנים חסם רכב צבאי ומנע מהצוות להגיב.

למרות שעד אז עצמוני מעולם לא נהג ברכב כלשהו, החליט לנסות לפתור את המצב. תחת אש כבדה ובסיכון עצום לחייו, רץ עצמוני הצעיר, נכנס לרכב והצליח להסיעו אחורה ולפנות את קו הראייה. תותחינו נכנסו מייד לפעולה ופתחו באש על הכוחות המצריים, שהיו במרחק של פחות ממאה מטרים. המצרים ספגו אבדות כבדות ונכנעו באופן מיידי לאחר שתשעה טנקים ותשעה כלי רכב משוריינים הושמדו. הקרב הוכרע.

על מעשה גבורה יוצא-דופן זה, קיבל עצמוני את אות הגבורה "גיבור ישראל", שהוא עיטור הגבורה הגבוה ביותר שניתן אי פעם במדינת ישראל. העיטור ניתן לעצמוני וכן ל-אחד עשר לוחמים אחרים, במסדר הראשון של צבא ההגנה לישראל, שנערך ב - 17 ליולי 1949. האות הוענק לגיבורים באופן אישי על ידי הנשיא דאז, חיים וייצמן, בהשתתפותם של רוה"מ דוד בן-גוריון והרמטכ"ל יעקב דורי. ארבעה מתוך שנים-עשר הגיבורים נפלו במלחמה ולא זכו לקבל את העיטור באופן אישי.
לימים, מתוך מטרה להסדיר את נושא האותות והעיטורים, נחקק בכנסת בשנת 1970 חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל. בהיותו "גיבור ישראל" -  בעל אות הגבורה, ועל בסיס החוק, הוענק לעצמוני בדיעבד באפריל 1973, כמו גם ליתר "גיבורי ישראל", עיטור הגבורה שהינו, כפי שנקבע בחוק, העיטור הגבוה ביותר במדינת ישראל מבין שלושת העיטורים הרשמיים -  עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת.

כיום, לאחר פטירתו של עצמוני במרץ 2005, נותרו בחיים רק מעט מגיבורי ישראל. ואלה שמות גיבורי ישראל האחרים:

  • אברהם אביגדורוב (בומצ'יק)

  • רון (אהרון) פלר

  • אמיל בריג

  • בן ציון ליטנר

  • זרובבל הורביץ

  • יאיר רחלי

  • יוחאי בן נון

  • יזהר ערמוני

  • סימן-טוב גנה

  • עמנואל לנדאו

  • צבי זיבל

מלבד הקרב ברפיח, השתתף עצמוני בקרבות רבים במלחמת העצמאות ובמלחמות שלאחריה, ובחלקם ביצע מעשי גבורה נוספים. כך, למשל, ב-20 לספטמבר 1948, זמן מה לאחר שהצטרף לפלוגה של גדוד 12 של גולני, שאיתו נשאר עד תום המלחמה. הפלוגה חנתה ליד גבעת המורה (אז "כפר ילדים") הסמוכה לעפולה והתארגנה בדרכה צפונה, כשלפתע ארגז ובו בקבוקי חבלה החל לעלות באש בעודו נמצא בנגמ"ש עמוס בתחמושת וחומרי נפץ. באומץ לב עילאי נכנס עצמוני לנגמ"ש, אסף את הארגז ונשא אותו החוצה ובכך מנע התפוצצות והציל חייהם של עשרות חיילים ששהו בקרבת הנגמ"ש. על מעשהו זה זכה לקבל את צל"ש המח"ט.

במלחמת ששת הימים הוכיח שוב עצמוני את אומץ לבו.  גדוד התותחנים בו שירת כחייל מילואים חנה באיזור גשר בנות יעקב ברמת הגולן. באחת ההפגזות שניתכו עליו נפגעו שתי משאיות עמוסות בפגזי תותח והחלו לבעור. פגזים התפוצצו ורסיסיהם עפו לכל עבר. חיילי הגדוד נפוצו לכל רוח וניסו לתפוס מחסה. באיזור נותרו מספר פצועים. למרות לאו מפורש של הסמג"ד, ובעוד הפגזים ממשיכים להתפוצץ, לקח עצמוני ג'יפ נסע אל עבר המשאיות הבוערות וחילץ לאחור שבעה פצועים. מרמת הגולן הועברה יחידתו של עצמוני דרומה שם לקחה חלק בכיבוש איזור רמאללה.

במלחמת יום הכיפורים שוב גוייס עצמוני למילואים ונשלח לסיני. על יחידתו הוטלה המשימה לחבור לכוחות צה"ל הנצורים במוצב "בודפשט" המפורסם, המוצב היחיד בגזרת תעלת סואץ שחיילי צה"ל החזיקו בו עד תום המלחמה למרות נסיונות חוזרים ונשנים של הכוחות המצרים לכבשו בשל חשיבותו הצבאית הרבה -  מוצב "בודפשט" חלש על פתחה הצפוני של תעלת סואץ. תחת אש כבדה הצליחה היחידה לחבור לכוחות שבמוצב ונלחמה במקום עד סיום הקרבות.